חברה טובה שלי היתה בהרצאה על התפתחות והתקדמות אישית. המסר העיקרי שהיא קיבלה שם היה על חשיבות השקעה בעצמה.
היא בחורה עמוסה מאוד והיא פירשה לעצמה את המסרככה: לא משנה כמה את עמוסה, תעשי עוד.
"איך זה יתכן??" היא שאלה אותי.
ביקשתי ממנה לחשוב על שני תסריטים אפשריים:
אחד – היא מוותרת על עצמה מחוסר זמן ומבצעת את כל מטלות היום.
השני – היא קודם עושה משהו לעצמה ואז ומבצעת את כל מטלות של היום.
שאלתי: מתי יש לך יותר מרץ?
בלי להסס היא בחרה באופציה השניה.
וזה בדיוק מה שאני ממליצה: כשאנחנו שוקלות האם מותר לקחת זמן לעצמינו או לא – לחשוב
על מצב רוח וכוח שלנו אחרי הזמן הזה. הרי כשאני מרוצה וטוב לי, ברוב המקרים יש לך יותר כוחות, אני מתפקדת יותר טוב, מספיקה יותר,מכילה יותר, כואסת ורותחת פחות.
לא שווה?
