אם את לא מכירה את זה – אכילה רגשית זה כשאני לא באמת רעבה. זה כשאני אוכלת כדי להתמודד עם משהו רגשי – כדי להימנע מכאב או סתם להרגיש טוב יותר ברגע.
בעבר, זה קרה לי הרבה בעבודה: אחרי שיחה קשה, יום ארוך או כישלון במשימה. כשרציתי להרגיש טוב מיד, הייתי פונה לאוכל.
השוקולד היה הפתרון הכי זמין – אפילו הבאתי שוקולד מריר מהבית, כי חשבתי שהוא פחות מזיק.
אבל האמת היא שזה לא באמת עזר. זה עזר רק לרגע, וכשסיימתי לאכול, לפעמים הרגשתי גם רגש אשם, והסיטואציה כולה נהייתה גרועה יותר.
אז מה אני עושה כשרע לי?
התחלתי לחשוב על דרכים שבאמת מביאות לי הקלה ושמשפרות את מצב הרוח. אפילו הכנתי לי רשימה של פתרונות שיכולים לעזור לי ברגעים האלו. כשהרשימה הזו נמצאת בראש שלי, הרבה יותר קל לי לשלוף אותה כשאני זקוקה לעזרה.
הדברים שעוזרים לי הכי הרבה: להדליק מוזיקה קלסית, להסתכל על הים (אם אני לא יכולה להיות שם פיזית) ובשנה האחרונה גם תרגול של mindfulness – פשוט להיות נוכחת ברגע.ומה עוזר לכן?
איך אתן שומרות על עצמכן כשזה מתחיל להתדרדר לאכילה רגשית?
